אחד מגורמי המשיכה לאיזורי הספר והפריפריה היה בעשרים השנה האחרונות האפשרות להגשים את החלום הישראלי של מגורים בוילה צמודת קרקע, במחיר סביר יותר מהמחירים באזור העירוני. היצע הקרקעות לבניה כזו הולך ומתמעט עקב מדיניות אי הפשרת קרקעות חקלאיות. התוצאה ? היצע קטן, ומחירי קרקע שנסקו בעשרות אחוזים.

לפני שהאפשרות רכישת בית בהרחבת קיבוץ תוכל להתקיים צריכים להקדים אותה שני תהליכים הכרחיים ומרבית הקיבוצים עברו או עוברים אותם:
1. תהליך של הפרטה (מעבר לעצמאות כלכלית).
2. שיוך דירות/בתים/מגורים (העברת הבעלות לחברי הקיבוץ באופן חוקי).
הרחבות קיבוצים נמצאות בצמוד לקיבוצים הקיימים בשטח שהוגדר כשטח הרחבה ובו הציבור יכול לרכוש בית. קיבוצים שבהם הרחבות הפכו למעשה לישובים כפריים קהילתיים (או בהגדרתם החדשה "קיבוץ מתחדש").

איכות החיים בקיבוצים היא גורם המשיכה הגדולה להרחבות. יתרונות מגורים בהרחבה בקיבוץ כוללים מערכת חינוך טובה מגיל פעוטון ועד התיכון. חיים במסגרת קהילתית חמה ומצומצמת שבה כולם מכירים את כולם, נפגשים לפעילויות משותפות, חיים ביישוב ירוק בעל פוטנציאל לגדול, מדשאות, בריכת שחייה, פינת חי, וכו' שבניגוד לישובים הקהילתיים המלאכותיים שנוצרו על פי תכנית, גדל אורגנית במשך עשרות שנים. המצטרפים להרחבות נהנים מכל היתרונות הקהילתיים/חברתיים של הישוב הקהילתי, אך אין זה אומר שבית בהרחבה הוא "לכל אחד". יש שהחיים בקהילה שתמיד תימנה לא יותר מכמה מאות משפחות "צפופים"להם מידי ולא מתאימים להם באופן אישי. רכישת בית בהרחבה היא גם רכישת בית וגם קניית "דרך חיים".

ברוב הרחבות הקיבוצים, על המעוניינים ברכישת נכס לעבור ועדת קבלה ולעמוד בדרישות הישוב, דבר שחיוני בקהילה קטנה המעוניינת לשמר מצד אחד את ההיסטוריה של המקום ומצד שני להביא לצמיחה וגדילה בעלת אופי מסוים.